החלטה בתיק מ"ת 2360-01-12 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום המיחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1); תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379; איומים, עבירה לפי סעיף 192 וחבלה ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה', הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני במסגרתה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

על פי עובדות כתב האישום  החל האירוע בבית קפה באור עקיבא שם החל עימות בנין הנאשם למתלונן. הנאשם סטר למתלונן, אים עליו באבן וקילל אותו. במהשך לאותו הלילה הגיע המתלונן בסמוך לביתו של הנאשם. הנאשם יצא את ביתו כשהוא חמוש בסכין ובשרשרת, דקר את המתלונן  ושבר את שמשת רכבו במכה באמצעות שרשרת הברזל שאחז בידו. כתוצאה מהדקירה נזקק המתלונן לטיפול רפואי בבית חולים הילל יפה.

עילת המעצר:

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה המבססות סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. אין גם מחלוקת כי המעשים מקימים עילת מעצר של מסוכנות. יצוין כי עיינתי בחומר הראיות. מעבר לעדותו של המתלונן קיימות עדויות של עדי ראיה לאירוע המקדים מבית הקפה שבאור עקיבא. לאירוע המאוחר יותר, ליד ביתו של המשיב, אירוע שבמהלכו נפצע המתלונן ורכבו נפגע, אין ראיות ישירות, למעט עדותו של המתלונן הנתמכת בדברי עדים ששמעו ממנו על האירוע ובתיעוד רפואי. בכל מקרה, גרסת המתלונן רציפה ועקבית וכאמור, חלקה הראשון גם נתמך בעדויות של עדי ראיה אחרים.

בגרסתו של המשיב בעדותו הראשונה מיום 17/12/11 נמצאו סתירות רבות בכל הנוגע לעדויות של עדי ראיה מהארוע בבית הקפה. יצוין עוד כי בביתו נמצאו סכין ושרשרות התואמות את התיאור שמסר המתלונן. בעדויותיו המאוחרות יותר שמר על זכות השתיקה. שתיקתו של המשיב מחזקת את תשתית הראיות כנגדו [בש"פ 8053/09 נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.10.2009) פסקה 16 להחלטתו של כב' השופט דנציגר; בש"פ 1618/07 זגורי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.3.07);

בש"פ 1250/99 גבאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.3.99); בבש"פ 1947/09 מדינת ישראל נ' איל לוי ואח' ( טרם פורסם, 9.3.09)].

ואולם מעבר לכך , "השמירה על זכות השתיקה אף מקשה על הנאשם להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים (בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 200, 207 (1996)." [בש"פ 748/10 שומי איסקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.2.10) ].  "... ככלל, שתיקתו של נאשם מקום בו היה מתבקש הסבר מצידו, מחזקת עמדת התביעה לצורך שלב המעצר (בש"פ 970/04 סעדי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.2.2004)). פשיטא כי כך במישור הראייתי בבוא בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 23.8.2005); בש"פ 4881/03 קביליו נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.6.2003), אך גם במישור עילת המעצר יש נפקות לשתיקתו של הנאשם. דהיינו, השתיקה עשויה לחזק את העילה של מסוכנות. " [בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מ"י (טרם פורסם, 10.3.11) פסקה 6 להחלטת כב' השופט עמית] . 

על זאת אוסיף את הכלל כי עבירות של שימוש בנשק קר, ובמיוחד בסכין, מקימות עילת מעצר. זאת גם כאשר מדובר בנקמה על רקע של סכסוך קודם וגם כאשר הנפגע הוא עבריין [בש"פ 1008/11 אטיאס נ' מ"י (טרם פורסם, 21.2.11)]. בהעדר נסיבות מיוחדות, דינו של העושה שימוש בסכין כדי לפגוע באחר, הוא מעצר עד תום ההליכים [בש"פ 876/08 נסים אבו הדואן ואח' נ' מדינת ישראל ( טרם פורסם, 5.2.08)].

אשר על כן, וכאמור לעיל, בהתנהגותו של המשיב קיימת המסוכנות המבססת עילה למעצרו.

אוסיף עוד כי חלק מהעדים לאירוע המקדים שאירע בבית הקפה מוכרים למשיב כך שגם קיים חשש להשפעה על עדויותיהם. עם זאת, ובמקרה הנוכחי, עילת המעצר העיקרית היא של מסוכנות.   

חלופת מעצר:

כלל הוא שגם כאשר קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר על בית המשפט החובה לבחון אם ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר. מעצר אינו מקדמה על חשבון עונש. תכליתו של מעצר היא להגן על הציבור ועל קיומו של ההליך המשפטי. בהתאם יש לבחון אם קיימת חלופת מעצר שיש ביכולתה לקיים אחר התכלית של המעצר, דהיינו - להפחית ולהקהות במידה רבה את עילת המעצר (מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט). אין מדובר בחלופה "הרמטית" כמעצר מאחורי סורג ובריח, סיכון קיים לעולם, אך השאלה שעל בית המשפט לבחון היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון  [בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 22.3.11) וההחלטות שאוזכרו שם].

במקרה שבפני למשיב עבר פלילי הכולל ארבע הרשעות בעבירות סמים. עם זאת, ובעבר, לא נגזרו עליו עונשי מאסר. יצוין כי העבירות שביצע היו בשנים 1989 (עבירה שהתיישנה), 1992, 2006 ו -2008. לא נזקפו לחובתו בעבר עבירות של אלימות.

על זאת יש להוסיף כי האירוע העיקרי שבכתב האישום אירע כאשר המתלונן הגיע לביתו של המשיב. אמנם המשיב יכל היה להישאר בביתו. לא הייתה כל סיבה לצאת אל המתלונן בכלל, לא כל שכך כשהוא חמוש בסכין ובשרשרת ברזל. ואולם לא ניתן לנתק את האירוע ממכלול הנסיבות.

בהביאי בחשבון כל אלו סבור אני כי במקרה זה, על אף חומרת העבירות המיוחסות למשיב, ניתן לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שתהיה במקום מרוחק מזירת העבירה, שם מרגיש המשיב, ככל הנראה, כי ביתו הוא מבצרו, זאת במובן השלילי של הביטוי, ויוצא לקבל פניהם של יריבים כשהוא חמוש ושש אלי קרב.     

אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בענינו של המשיב, לבחון חלופת מעצר שתוצע בישוב המרוחק לפחות 50 ק"מ מאור עקיבא, ולחוות דיעה הן בנוגע למסוכנות המשיב והן בנוגע למפקחים שיוצעו, שעליהם להיות ללא עבר פלילי. עוד יתיחס שירות המבחן לשאלה אם יש צורך לגבות את הפיקוח האנושי בפיקוח אלקטרוני.

לאחר עיון בתסקיר והתרשמות מהחלופה ומהמפקחים שיוצעו ישקול בית המשפט אם לשחרר את המשיב וכן ישקול את רמת הבטוחות הכספיות שידרשו ואת סדרי הפיקוח.

הסניגור מתבקש להעביר לשירות המבחן בהקדם האפשרי את הצעותיו לחלופת מעצר וכן כל פרט נוסף ששירות המבחן ידרש לו. פרטי חלופת המעצר המוצעת ופרטי המפקחים המוצעים יועברו מבעוד מועד גם לפרקליטות.

יובהר, למען הסר ספק, כי בית המשפט טרם גיבש כל עמדה. אין לראות בהחלטה זו כהחלטה סופית על שחרור לחלופת מעצר או מעין התחיבות שיפוטית להחלטה מסוג זה. לאחר עיון בתסקיר ישקול בית המשפט את מכלול הנתונים והטיעונים שיובאו בפניו ע"י ב"כ הצדדים. בין הייתר יביא בית המשפט בחשבון גם את לוחות הזמנים הצפויים לעדות המתלונן וישקול אם אין לעכב את מתן ההחלטה עד שיעיד המתלונן. לאחר כל אלו יתן בית המשפט  את החלטתו.